ילדות פרועות ורותחות- ספרות שווה וחשובה!

חצופה? רותחת? צועקת? ספרות שווה מבעבעת ומצוינת על ילדות רגוזות ומעולות.

לפני 8 שנים צילמנו סרטון בתוך גנים מודעי מגדר. זה היה כשעוד נחשבתי לעוף מוזר בתוך חברה שמרביתה לא הבינה מה הקשר בין גנים ומגדר, ובמקביל ליציאת ספרי הראשון על חינוך מודע מגדר. רצינו להסביר מהם גנים מודעי מגדר דרך צילום שגרת היום יום בהם. אחרי כמה ימי צילומים קיבלתי ליידי את סרטי הצילום עם שעות רבות של צילום בתוך הגנים שהיו צריכות להכנס ל-7 דקות של סרט. ראיתי בלופ את השעות והתבאסתי מאחת מהילדות שממש הפריעה ל"פריים".
זה היה צילום בתוך מפגש בגן. הגננת שאלה שאלה והילדה ישבה והצביעה והצביעה.
"אוף למה היא לא מורידה את היד?" פלטתי בכעס לעבר המחשב.
לקח לי שלוש צפיות להבין למה…
 הילדה המשיכה להצביע כי ארבעה בנים פשוט התפרצו ולה לא היתה הזדמנות לומר את מה שרצתה!
וזה קורה בגן מודע מגדר כשאני מצלמת סרט סיכום על גנים מודעי מגדר ולא מודעת בכלל למה שקורה ממש מולי.

למה היא הצביעה ולא התפרצה? למה הם אמרו מה שרצו והיא לא?
בנות לומדות שחלק מהיותן בנות הוא להיות מחונכות לא להתחצף. להקשיב להוראות.אם הן לא מקשיבות הן מעצבנות וחצופות ומפריעות.

למעשה בתוך גנים רבים ובתי ספר בנות שפועלות ומדברות מחוץ למסגרת ולמה שמצופה מהן יקבלו הרבה פעמים יחס של חצופות ומפריעות בעוד שעל בנים יחשבו שהם שובבים או נחושים ועם דעות מוצקות ומגובשות.

הדמות הראשונה והאייקונית שרתחה וכעסה ואמרה בדיוק את מה שיש לה להגיד היא כמובן בילבי. הנהדרת והאל מותית

הרשות לכעוס נוכח עוול היא חשובה ובתהליך חינוך סטראוטיפי מגדרי היא נשללת מבנות. מחקרים שאני מביאה בתוך הספר הורות מודעת מגדר מראים כיצד כאשר בנות מביעות רגש של קושי לדוגמא בבכי ההתייחסות הישירה אליהן היא "למה את עצובה" ולבנים בסיטואציה מקבילה ההתייחסות תהיה "למה אתה כועס". לבנות יש רשות חברתית להיות עצובות אבל לא לכעוס (אגב לבנים יש רשות חברתית לכעס אבל לא לעצב).
זו הסיבה שהחלטתי לרכז כאן ספרות על בנות (גיבורות ספרותיות דמיוניות או מבוססות על דמויות אמיתיות) ילדות ונשים שרגזו, שאמרו, שרתחו ש-מחו! ובעיקר שסירבו לשתוק וללכת בשביל הסלול והמגדרי.  אני חושבת שחשוב חשוב ללמד את הבנות שלנו שחשוב לכעוס לרתוח לומר ושכל העולם ישמע!

הספר לפעמים אני רותחת מתאים גם לפעוטות וגם לגיל הרך מציג בצורה נהדרת ילדה שמאפשרת לעצמה לרתוח ושגם סבתא מאפשרת לה להיות במקום הזה ומקבלת את הרתיחה.
עולמה של רמונה מציג גיבורה כועסת רותחת מקנאה  הספר מתאים גם לגיל הרך וגם לראשית קריאה.

צליל וצמריר הנהדר בו צליל משמיעה קול גדול
לגדולות יותר הספר מיה בת הים  היא אקטיבית חוצפנית ועצמאית הרפתקנית ואמיצה.
אן שרלי הקומיקס מצוין גם בהקשר הזה ואם כבר קראתן אל תפספסו בנטפליקס את סדרת הקסם אן עם הצמות בפתיח היא נראית רגועה אבל אוהו כמה שהיא יודעת לרתוח!.

 וגם נשים קטנות הקומיקס והספר בו ג'ו היא האחות שתמיד אומרת את מה שיש לה לומר לא שותקת!.

לבנות הנוער "זה מה שיש לי להגיד", סיפורה של אלמה שאומרת כל מה שיש לה לומר בלי סינון. ובלי לחמול על המבוגרות והמבוגרים שכל הסודות שהסתירו תמיד- מתגלים.

סיפורים על נשים אמיתיות שכבר מגיל ילדות מחו יש ויש:
כמובן "ואני אומרת לא!" על רות ביידר גינסבורג מי שהיתה שופטת ראשונה בבימ"ש עליון של ארהב ולחמה על זכויות נשים.
הספר על רוזה פארקס והספר על מלאלה שהשמיע את קולה אפילו מול האיום הממשי של הטאליבן.
אמילין פנקרהאסט מי שעמדה בראש תנועת הסופרגיסטיות שלחמו על זכותן של נשים להשפיע ומיוחד לה ספר בקטנות גדולות ויש גם בובה של אקטיביסטית נהדרת. על אמילין תוכלו למצוא גם את הספר נשים נפלאות ששינו את העולם

מלאלה יש ספר לגיל הרך גם לבנות ובני הנוער.
הספר על ואנגרי מתי שלחמה מגיל צעיר ואמרה את שלה על אף סכנות מוחשיות נמצא גם הוא ועל אמאל אסנע אל חוג'ו' שצופה ללכת בתלם להיות רעות צאן ולשתוק אבל היא ממש לא שתקה והלכה במסלול שלה תוכלו לקרוא באגדות אמיתיות.

לכעוס למרוד לא ללכת בתלם זה חשוב.
 well-behaved women seldom make history קבעה לורל טאצר אולריך היסטוריונית
"נשים שמתנהגות כיאות לעיתים רחוקות עושות היסטוריה" חשוב חשוב שנזכור.

אז אם בא לך שהבת שלך תוכל לעשות היסטוריה או אפילו סתם תדע להצביע בכיתה ולהביע את דעתה זה הזמן לצרוך ספרות ותרבות שווה על בנות שיודעות להיות לא מנומסות בעליל!
וברתיחה משותפת נסיים!