נעם מתמודד עם קושי חברתי והצקות בבית הספר, הוא חש בדידות ועצב עד שמפלצת מושיטה לו יד לעזרה ועוזרת לו למצוא את הכוחות להתמודד.

הזדמנות לשיח ועבודה שנוגעת לציבור השותק האדיש.
נעם שב ומתאכזב לא מהמפלצות שפוגעות בו, אלא מהילדות והילדים שסביב שלא עושות ועושים כלום: "קיוויתי שמישהו ידבר ואולי יושיט עזרה, אף אחד לא דיבר ואף אחד לא עזר כולם המשיכו בשלהם". המשפט הזה חוזר אחרי כל פגיעה שנעם חווה. אין לו שום התייחסות של אכזבה מהמפלצות אלא רק מהילדות והילדים הסובבים אותו ועושים שוב ושוב ושוב…כלום! יש פה מסר חשוב לכולנו. לנו המובגרות.ים ומסר לילדות ולילדים.