גיבורת "זה מה שיש לי להגיד" אומרת את כל האמת ו- בפרצוף. בעצם, היא לא אומרת את זה היא צועקת את זה במילים וצועקת במעשים ולא נותנת לאף אחד וגם לאף אחת להשאר בתבנית נוחה ומדופנת. היא מגלה לילדות והילדים שלנו את כל הסודות שלנו המבוגרות והמבוגרים אבל יותר מזה אני חושבת שהיא מגלה להרבה מבוגרות ומבוגרים את הסודות שלהם עצמם שמעולם לא העיזו להודות בהם. כשאמא שלה אומרת לה "חשוב לאכול בריא" היא מסבירה שאמירות כאלו משמען- "את שמנה ". היא מראה איך החברה כולל ההורים שלה מכניסים בה תובנות מחפיצות- הבטן לא בסדר, השערות לא בסדר, ומה קורה לה בתוך זה – התקוממות אבל גם התכופפות- בחיי התבאסתי וצחקתי ביחד כשאחרי העידוד מאמא שלה ללכת לקוסמטיקאית היא גילתה פתאום בעצמה שיש לה גם שער על בוהן הרגל והתחילה לחשוב מה לעשות איתו.

כן ככל שאמא מנסה לשים אותה במשבצות של יופי ונשיות סטראוטיפית כך היא מאמצת את המבט החיצוני ורואה הרבה הרבה מעבר, בו בזמן שהיא מתקוממת.

זה מה שיש לי להגיד הוא ספר, אבל מתאים מאוד לבמת תאטרון. כשקראתי אותו הרגשתי בתוך מחזה מוצלח שבו יש סצנות ופאוזה עם נערה אמיצה שצועקת לנו את כל האמת בפרצוף. וזה קורע מצחוק וקורע את הלב באותה מידה.

מדד מנהיגותה לספרות שווה:

כמה כמה- גיבורה ראשית אלמה ברקע עוד דמויות רובן של בנות או של נשים.

דימוי גוף- ידעתםן שרוב המתבגרות לא אוהבות את גופן, שלא לומר שונאות אותו?! ממליצה לכן בהקשר זה לראות את הסרט המצוין של פאולה רוזנברג "כמו שאת". ציטטתי מדבריה גם בספרי שיצא בקרוב- הורות מודעת מגדר, שם גם ריכזתי את הנתונים לדוגמא 70 אחוז זה הנתון של המתבגרות ששונאות את הגוף שלהן וצפייה בסרט הנהדר כמו גם קריאה בספר השווה הזה יבהירו היטב למה.

סינר ומזוודה- אמא ואבא יחסית סטראוטיפים אבל אלמה הגיבורה זה כבר סיפור אחר. היא מאתגרת סטראוטיפים ובראש וראשונה היא מאתגרת את התבנית המגדרית לפיה בנות אמורות להיות שתוקות מנומסות הולכות בתלם. יש לה מה להגיד ולצעוק ואני מריעה לה בחזרה- איתך- נהדרת!

ספר מצוין למתבגרות שלכןם וגם לכן עצמכןם. ומאחר והוא יצא בהוצאה פרטית אני גם מוסיפה שכדאי לרכוש.כי לחברת קבוצתינו רינת פרימו יש מה להגיד וחשוב שכמה שיותר מאיתנו ישמעו. על האיורים המעולים #רעות_בורץ.

מה נשאר לי להגיד? ספר חשוב מצחיק עצוב ושווה מאוד!