ילדה פעילה, ושלושה ילדים. כל רעיון שמאיה הציעה נגנב ממנה על ידי ערן מנהיג החבורה והוצג כאילו זה הרעיון שלו. ניכר שמאיה מתוסכלת מזה, אך התסכול נשאר ללא עשייה כלשהי או נקיטת פעולה בהקשר זה על ידה.  לקראת סיום ההצגה, היא סוף סוף מגיבה ועומדת על שלה, שזה מודל מצוין! בסוף ההצגה היא זאת שכותבת את הטקסטים, ומי שממונה למפקד הוא דווקא הילד הרגיש . זה כמובן משמח וחשוב, אולם מי שקבע שהיא תכתוב ומי שקבע שיונתן יהיה המפקד הוא כמובן ערן, מנהיג החבורה (מסגבירן קלאסי שאפילו עושה קצת גזלייטינג לאורך הדרך). אפשר היה לאפשר את התפקידים הללו גם בלי האישור שלו, כדי לתת לאקט הזה כוח גדול ומשמעותי יותר.

יויו (יונתן) רגיש ופוחד וגם רוקד פלמנקו וזה נהדר; אמא של אמיר היא אשת עסקים חשובה ועסוקה.
מצאנו שטוב שלא מתפתח שום דבר ״רומנטי״ בין מאיה לאמיר/ערן, בניגוד לנרטיב הסטראוטיפי שמופיע בדרך כלל בסיפורי חבורות.

 למאיה יש חולצה ורודה ונעליים מנצנצות ובהבט זה מתאימה לסטראוטיפ. לצד זאת, הסווצ׳ר של יויו בצבע אפרסק מהמם ומאתגר סטראוטיפים.
כל השחקניות והשחקנים רזות.ים נקווה שהליהוק ישתנה בהבט זה בהמשך.

יש ילד עם משקפיים; יש שיח על הורים גרושים, זה מצוין. עם זאת, החבורה הראשית בהירת עור כולה.